הרשל גרינשפאן

 

מבוא

בראשית המאה ה – 20 שרר בגרמניה חוסר בכוחות עבודה, מאחר שרוב האנשים המסוגלים לעבוד היו מגויסים לצבא, וכך הגיעו מהגרים יהודים חדשים מגאליציה לגרמניה – בעיקר לחבל הרוהר. שפת האידיש שבפי היהודים הפולנים דמתה לגרמנית, וכך הוקל התהליך של שילובם. ילדיהם של העובדים האלה, שכבר גדלו בגרמניה, והלכו שם לבית הספר, דיברו בשפה גרמנית טובה יותר מאשר הוריהם, על אף שחוק חינוך חובה לא חל עליהם.

קבוצות יהודיות אלה יצרו לרוב קהילות קטנות, שכן נוסח התפילה שלהם היה שונה משל יהודי גרמניה.

זמן קצר לפני הסיפוח של אוסטריה לגרמניה, ברחו היהודים הפולנים מגרמניה ומאוסטריה חזרה לפולניה, שכן הם היו קבוצת היעד הראשונה לרדיפות האנטישמיות.

הממשלה הפולנית, מצידה, לא רצתה לקלוט את הזרם הגדול של המון פליטים החוזרים, אולם לא יכלה לעשות דבר בנדון, משום שהמדובר היה באזרחים פולנים. מצב זה השתנה בשנת 1938, כאשר פג תוקפם של כל הדרכונים הפולנים, שתוקפם לא הוארך לאחרי 30 באוקטובר 1938.

בכדי להאריך את תקפו של הדרכון, צריך היה לנסוע לפולניה, דבר שהיה בלתי אפשרי בזמנים ההם. כך הפכה פתאום קבוצה זו של מהגרים יהודים לחסרי נתינות, ובכך גם לחסרי זכויות. בכדי להימנע מעימותים עם קבוצה גדולה של יהודים חסרי נתינות, החליטה הממשלה הנאצית להחזיר אותם לפולניה לפני מועד פקיעת תוקף הדרכונים, וזה היה  גם גורלם של הוריו ואחיו של הרשל.

לוח הזמנים

1921 – 28 במרץ: הרשל (הרמן) גרינשפאן (Grynszpan)  נולד בהאנובר כבנם של חייט יהודי, סנדל גרינשפאן ואישתו רבקה (לבית זילברברג). אביו היה ממוצא רוסי – פולני, אך עבר בשנת 1911 עם אישתו להאנובר, שכן בגרמניה היה מחסור בכוחות עבודה.

1926 – 1935: הרשל היה חבר בקבוצה הציונית "מזרחי".

1935: הרשל הוצא מבית הספר היסודי בהאנובר מבלי שסיים את חוק לימודיו, ועבר לפרנקפורט ע"מ לישיבה.

כאזרח פולני יליד גרמניה, הוענק להרשל מטעם הקונסול הפולני הכללי בהאמבורג, דרכון בתוקף עד אמצע שנת 1937.

1936: הרשל חוזר להאנובר. כיהודי, הוא אינו יכול למצוא שם עבודה בגלל המדיניות הגזענית של השלטון הנאצי. מאמציו לקבל אשרה לפלסטינה עלו בתוהו בגלל גילו הצעיר.

הוא קיבל אשרה לבלגיה, ונוסע לבריסל, וגר שם אצל קרובי משפחה. כאן שוהים עובדים צרפתים לא חוקיים, שמוסעים מידי יום ללא אשרות וללא בקורת מצרפת לבלגיה וחזרה. כך צץ הרעיון להבריח את הרשל מבלגיה לצרפת. זמן קצר לאחר מכן, הוא נוסע באופן בלתי חוקי לצרפת, וחי אצל דודו בפאריס. הוא אינו מחפש עיסוק קבוע, וכמעט ולא היו לו קשרים מחוץ למשפחה.

1937 – אפריל: הרשל מגיש בפאריס בקשה לזכות תושבות קבועה, ומקבל אישור לזכות תושבות ארעית.

            מאי  : מאחר שהרשל איבד את דרכונו הפולני, מוענק לו מהקונסוליה הפולנית הכללית העתק מדרכונו בתוקף עד ינואר 1938.

בסוף השנה מתאמץ הרשל לקבל מהשגרירות הגרמנית היתר לחזור לגרמניה. הוא רוצה לחזור להאנובר. הבקשה נדחית על ידי מפקד המשטרה בהאנובר.

1938 – ינואר: גם הבקשה של סנדל גרינשפאן לכניסתו של בנו לגרמניה נדחית.

           יולי   : משרד הפנים הצרפתי מחליט לבטל את תוקפו של אישור השהייה של הרשל בגלל כניסתו הלוא חוקית, ומגרש אותו מהארץ. על אף זאת הוא נשאר אצל דודו בפאריס.

       אוקטובר: המשטרה הצרפתית מחפשת לשווא את הרשל, שהסתתר עתה כמו עד עכשיו אצל דודו.

 28 באוקטובר: 18,000 יהודים מועברים בכוח, בפעולה רחבת היקף, על ידי השלטונות הגרמנים לפולניה. המדובר באנשים בעלי דרכון פולני, או אף גרמני, שהוגדרו על ידי הממשלה כ"פולנים". ביניהם גם ההורים של הרשל.

  3 בנובמבר: הרשל מקבל בסיועה של הגב' ארנה ולנר, שעבדה ב"בית החולים" של זבאשין יחד עם אחותו ברטה גרינשפאן, גלוית דואר ממנה, בה היא מדווחת לו על הגירוש של משפחתו, ומבקשת את עזרתו.

 7 בנובמבר: ברגשות מעורבים על גורלו הוא ועל גורל משפחתו, רוכש הרשל אקדח, ופונה לעבר השגרירות הגרמנית בפאריס. שם הוא יורה , לפי הדווח של גבלס, שמועתק בכל הדיווחים, במזכיר השגרירות ארנסט פום-ראט, אשר קיבל את פניו. מיד לאחר מכן הוא נאסר על ידי המשטרה הצרפתית. בערב, מורה שר התעמולה הגרמני, יוסף גבלס, לעיתונים הגרמנים הגדולים לדווח על ההתנקשות בעמודים הראשיים.

 9 בנובמבר: המעשה של גרינשפן מהווה עילה להסתה של חברים בפלוגות הסער (אס. א.) ובפלוגות המגן (אס. אס.) לבצע פרעות ביהודים, לקראת מה שכונה אחר-כך "ליל הבדולח". מספר רב של יהודים נרצח, בוצעו התעללויות ביהודים ונערכו אין ספור מאסרים. כ-1500 בתי כנסיות ומרכזי קהילות, ואלפי דירות וחנויות נבזזו ונהרסו.

1939/40 – על אף בקשת הסגרה מגרמניה, נשאר הרשל במאסר בפאריס, אך לא הוגש למשפט.

1940 – יוני: הוא מואשם ברצח לפני התביעה הצרפתית הכללית.

            יולי: ממשלת וישי מסגירה אותו לרייך הגרמני, שם הוא נאסר במחנה הריכוז זאקסנהאוזן, ואחר כך בבית הסוהר של המשטרה החשאית (גסטאפו) בברלין-מואבית.

1941 – הרשל נחקר על ידי הגסטאפו, אך המשפט נדחה. גרינשפאן מצליח בעזרת טענות כוזבות להסתיר את המניעים שלו לרצח, ובכך למשוך את הזמן להכנות למשפט.

1942 – בהוראתו של אדולף היטלר נדחה סופית משפט הראווה שתוכנן עבורו. בכדי שאפשר יהיה לשפוט אותו לאחר תום מלחמת העולם השניה, נשאר גרינשפאן במאסר בברלין ובזאקסנהאוזן.

גורלו בהמשך אינו ברור. מחד, יש ניחושים רבים, שאחרי השחרור הוא הוחזר על ידי כוחות הברית לפאריס, מקום שם חי בשם בדוי מפחד שלטונות המשפט הצרפתים. מאידך, קיימים דיווחים על מותו בזמן המלחמה.

1961 – במשפט נגד אדולף אייכמן בירושלים העיד סנדל גרינשפאן, שעל אף כל המאמצים, הוא לא הצליח למצוא הוכחה להישרדותו של בנו.         

כותבי ההסטוריה עדיין איתנים בדעתם, שהרשל גרינשפאן, אשר חי בפאריס,ניגש ב – 7 בנובמבר 1938 לשגרירות הגרמנית, ושם ירה במזכיר השלישי ארנסט פום-ראט.

אולם, כאן מתעוררת מיד השאלה, כיצד מתאפשר להרשל, להגיע ללא כל ביקורת, לפקיד רם מעלה כזה.

עבור הנאצים היתה ההתקפה הזו עילה  מבורכת כדי להסית את הגרמנים. "נקמת דם" – זה היה נוסח השבועה.  הייתה זו העילה להוציא לפועל את הפרעות, אשר תוכננו כבר זמן רב קודם לכן, בכל המקומות אשר היו בשליטת הנאצים, כלומר, בגרמניה, באוסטריה ובחבל הסודטים, הפרעות העקובות מדם של לילה אחד, שזכה לכינוי הפושר "ליל הבדולח".

ב – 24 השעות האלה התנפלו פלוגות הסער הנאציות, ה – אס-אס, ונערי היטלר על אזרחים יהודיים בכל המדינות והמקומות, הרסו תכולה של דירות מגורים, בזזו והרסו חנויות בבעלות יהודית וריהוט ותכולה של מוסדות הקהילה, חיללו ושרפו כ-1500 בתי כנסת ורצחו כ-600 אזרחים יהודים. בנוסף, הועברו 30,000 גברים יהודים מעל גיל 16 למחנות ריכוז. הפרעות האלה היו אות הזינוק לרדיפות היהודים בכל רחבי אירופה, אשר עד אז היו מוגבלות לגרמניה בלבד, ואשר ידועות כיום במונח "שואה".

להלן תוכן הגלויה שנשלחה להרשל על ידי אחותו שגורשה יחד עם משפחתו מגרמניה, את הגלויה קיבל הרשל בהיותו בפאריס.

הרשל היקר,

בוודאי הגיע לאוזניך האסון הגדול שפקד אותנו. אני מעבירה לך את תיאור קורותינו. ביום חמישי בערב התהלכו השמועות  שכל היהודים הפולנים גורשו מהעיר. אנחנו סירבנו להאמין לשמועות אלה.

ביום חמישי בערב, בשעה 21:00 הגיע אלינו שופ"ו (קיצור של שוטר מגן), והודיע לנו שעלינו להגיע לתחנת המשטרה, ולהביא איתנו את הדרכונים שלנו. כפי שהיינו, הלכנו כולנו בליווי השופ"ו לתחנה. שם התאספו כבר כמעט כל תושבי הרובע שלנו. מכונית משטרה הסיעה אותנו מיד לבניין העירייה. כולם הובלו לשם.

עדיין לא אמרו לנו במה מדובר, אבל אנחנו הבינונו שהכוונה היא אלינו.

תקעו לכל אחד מאיתנו פקודת גירוש ליד. היה עלינו לעזוב את גרמניה לפני ה -  29 באוקטובר. לא הרשו לנו יותר לחזור הביתה. אני בקשתי שירשו לי לחזור הביתה, בכדי להביא לפחות מעט חפצים. חזרתי הביתה בלוית שו"פ, ארזתי את הבגדים הנחוצים במזוודה ,וזה היה כל מה שיכולתי להציל.

נשארנו ללא פרוטה. האם היית יכול לשלוח לנו משהו ללודז'?

נשיקות מכולנו,

 ברטה [1]

 

גם כאן, עולה שוב השאלה, כיצד היה יכול לחדור באין מפריע לשגרירות, וכיצד הגיע בקלות כזאת לפום-ראט? התשובה לשאלה זו טמונה בקשרים האישיים שהיו בין הרשל לבין פום-ראט.

ה"גארדיין" פרסם לאחרונה מאמר על עבודתו של ד"ר הנס-יורגן דושר ( Reichskristallnacht - Die Novemberpogrome 1938, Muenchen, 2000.), כיום המומחה לפרעות נובמבר 1938 בגרמניה. במאמר הזה נאמר שבעזרת איסוף של מסמכים היסטוריים ובדיקתם, ודיווחים של עדי ראייה, כולל היומנים של הסופר הצרפתי אנדרה גידה, ניתן למצוא הוכחות שהרשל גרינשפאן ופום-ראט קיימו יחסים הומוסקסואלים, ולפיכך הכירו זה את זה עוד לפני ההתנקשות.

לפי ד"ר דושר, המרצה במכון להיסטוריה של אוניברסיטת אוסנאבריק, היה המניע למעשה של הרשל כעס על הפרת הבטחה של המאהב שלו, ולא כפי שמקובל, מחשבות פוליטיות.

בקהילה ההומוסקסואלית הפאריזאית נודע פום-ראט בשם "מאדאם אמבאסאדור" או כ – "נוטרה-דאם-דה -פאריז". הוא וגרינשפאן "הנער עם המבט היפה והחודרני" הכירו זה את זה בסתיו 1938 ב – "לה-בוף-סור-לה-טואיט", מקום מפגש אהוב על ההומוסקסואלים, ומאז היו במגעים אינטימיים.

ידידו של הרשל בישיבה, מר יואל שיפטמן, סיפר, שהרשל היה נער רגיל וללא התפרצויות.