בית אשכנז


הרשל גרינשפאן

 

מבוא

הרשל גרינשפאן

בראשית המאה ה – 20 שרר בגרמניה חוסר בכוחות עבודה, מאחר שרוב האנשים המסוגלים לעבוד היו מגויסים לצבא, וכך הגיעו מהגרים יהודים חדשים מגאליציה לגרמניה – בעיקר לחבל הרוהר. שפת האידיש שבפי היהודים הפולנים דמתה לגרמנית, וכך הוקל התהליך של שילובם. ילדיהם של העובדים האלה, שכבר גדלו בגרמניה, והלכו שם לבית הספר, דיברו בשפה גרמנית טובה יותר מאשר הוריהם, על אף שחוק חינוך חובה לא חל עליהם.

קבוצות יהודיות אלה יצרו לרוב קהילות קטנות, שכן נוסח התפילה שלהם היה שונה משל יהודי גרמניה.

זמן קצר לפני הסיפוח של אוסטריה לגרמניה, ברחו היהודים הפולנים מגרמניה ומאוסטריה חזרה לפולניה, שכן הם היו קבוצת היעד הראשונה לרדיפות האנטישמיות.

הממשלה הפולנית, מצידה, לא רצתה לקלוט את הזרם הגדול של המון פליטים החוזרים, אולם לא יכלה לעשות דבר בנדון, משום שהמדובר היה באזרחים פולנים. מצב זה השתנה בשנת 1938, כאשר פג תוקפם של כל הדרכונים הפולנים, שתוקפם לא הוארך לאחרי 30 באוקטובר 1938.

בכדי להאריך את תקפו של הדרכון, צריך היה לנסוע לפולניה, דבר שהיה בלתי אפשרי בזמנים ההם. כך הפכה פתאום קבוצה זו של מהגרים יהודים לחסרי נתינות, ובכך גם לחסרי זכויות. בכדי להימנע מעימותים עם קבוצה גדולה של יהודים חסרי נתינות, החליטה הממשלה הנאצית להחזיר אותם לפולניה לפני מועד פקיעת תוקף הדרכונים, וזה היה  גם גורלם של הוריו ואחיו של הרשל.

לוח הזמנים

1921 – 28 במרץ: הרשל (הרמן) גרינשפאן (Grynszpan)  נולד בהאנובר כבנם של חייט יהודי, סנדל גרינשפאן ואישתו רבקה (לבית זילברברג). אביו היה ממוצא רוסי – פולני, אך עבר בשנת 1911 עם אישתו להאנובר, שכן בגרמניה היה מחסור בכוחות עבודה.

1926 – 1935: הרשל היה חבר בקבוצה הציונית "מזרחי".

1935: הרשל הוצא מבית הספר היסודי בהאנובר מבלי שסיים את חוק לימודיו, ועבר לפרנקפורט ע"מ לישיבה.

כאזרח פולני יליד גרמניה, הוענק להרשל מטעם הקונסול הפולני הכללי בהאמבורג, דרכון בתוקף עד אמצע שנת 1937.

1936: הרשל חוזר להאנובר. כיהודי, הוא אינו יכול למצוא שם עבודה בגלל המדיניות הגזענית של השלטון הנאצי. מאמציו לקבל אשרה לפלסטינה עלו בתוהו בגלל גילו הצעיר.

הוא קיבל אשרה לבלגיה, ונוסע לבריסל, וגר שם אצל קרובי משפחה. כאן שוהים עובדים צרפתים לא חוקיים, שמוסעים מידי יום ללא אשרות וללא בקורת מצרפת לבלגיה וחזרה. כך צץ הרעיון להבריח את הרשל מבלגיה לצרפת. זמן קצר לאחר מכן, הוא נוסע באופן בלתי חוקי לצרפת, וחי אצל דודו בפאריס. הוא אינו מחפש עיסוק קבוע, וכמעט ולא היו לו קשרים מחוץ למשפחה.

1937 – אפריל: הרשל מגיש בפאריס בקשה לזכות תושבות קבועה, ומקבל אישור לזכות תושבות ארעית.

            מאי  : מאחר שהרשל איבד את דרכונו הפולני, מוענק לו מהקונסוליה הפולנית הכללית העתק מדרכונו בתוקף עד ינואר 1938.

בסוף השנה מתאמץ הרשל לקבל מהשגרירות הגרמנית היתר לחזור לגרמניה. הוא רוצה לחזור להאנובר. הבקשה נדחית על ידי מפקד המשטרה בהאנובר.

1938 – ינואר: גם הבקשה של סנדל גרינשפאן לכניסתו של בנו לגרמניה נדחית.

           יולי   : משרד הפנים הצרפתי מחליט לבטל את תוקפו של אישור השהייה של הרשל בגלל כניסתו הלוא חוקית, ומגרש אותו מהארץ. על אף זאת הוא נשאר אצל דודו בפאריס.

       אוקטובר: המשטרה הצרפתית מחפשת לשווא את הרשל, שהסתתר עתה כמו עד עכשיו אצל דודו.

 28 באוקטובר: 18,000 יהודים מועברים בכוח, בפעולה רחבת היקף, על ידי השלטונות הגרמנים לפולניה. המדובר באנשים בעלי דרכון פולני, או אף גרמני, שהוגדרו על ידי הממשלה כ"פולנים". ביניהם גם ההורים של הרשל.

  3 בנובמבר: הרשל מקבל בסיועה של הגב' ארנה ולנר, שעבדה ב"בית החולים" של זבאשין יחד עם אחותו ברטה גרינשפאן, גלוית דואר ממנה, בה היא מדווחת לו על הגירוש של משפחתו, ומבקשת את עזרתו.

 7 בנובמבר: ברגשות מעורבים על גורלו הוא ועל גורל משפחתו, רוכש הרשל אקדח, ופונה לעבר השגרירות הגרמנית בפאריס. שם הוא יורה , לפי הדווח של גבלס, שמועתק בכל הדיווחים, במזכיר השגרירות ארנסט פום-ראט, אשר קיבל את פניו. מיד לאחר מכן הוא נאסר על ידי המשטרה הצרפתית. בערב, מורה שר התעמולה הגרמני, יוסף גבלס, לעיתונים הגרמנים הגדולים לדווח על ההתנקשות בעמודים הראשיים.

 9 בנובמבר: המעשה של גרינשפן מהווה עילה להסתה של חברים בפלוגות הסער (אס. א.) ובפלוגות המגן (אס. אס.) לבצע פרעות ביהודים, לקראת מה שכונה אחר-כך "ליל הבדולח". מספר רב של יהודים נרצח, בוצעו התעללויות ביהודים ונערכו אין ספור מאסרים. כ-1500 בתי כנסיות ומרכזי קהילות, ואלפי דירות וחנויות נבזזו ונהרסו.

1939/40 – על אף בקשת הסגרה מגרמניה, נשאר הרשל במאסר בפאריס, אך לא הוגש למשפט.

1940 – יוני: הוא מואשם ברצח לפני התביעה הצרפתית הכללית.

            יולי: ממשלת וישי מסגירה אותו לרייך הגרמני, שם הוא נאסר במחנה הריכוז זאקסנהאוזן, ואחר כך בבית הסוהר של המשטרה החשאית (גסטאפו) בברלין-מואבית.

1941 – הרשל נחקר על ידי הגסטאפו, אך המשפט נדחה. גרינשפאן מצליח בעזרת טענות כוזבות להסתיר את המניעים שלו לרצח, ובכך למשוך את הזמן להכנות למשפט.

1942 – בהוראתו של אדולף היטלר נדחה סופית משפט הראווה שתוכנן עבורו. בכדי שאפשר יהיה לשפוט אותו לאחר תום מלחמת העולם השניה, נשאר גרינשפאן במאסר בברלין ובזאקסנהאוזן.

גורלו בהמשך אינו ברור. מחד, יש ניחושים רבים, שאחרי השחרור הוא הוחזר על ידי כוחות הברית לפאריס, מקום שם חי בשם בדוי מפחד שלטונות המשפט הצרפתים. מאידך, קיימים דיווחים על מותו בזמן המלחמה.

1961 – במשפט נגד אדולף אייכמן בירושלים העיד סנדל גרינשפאן, שעל אף כל המאמצים, הוא לא הצליח למצוא הוכחה להישרדותו של בנו.         

כותבי ההסטוריה עדיין איתנים בדעתם, שהרשל גרינשפאן, אשר חי בפאריס,ניגש ב – 7 בנובמבר 1938 לשגרירות הגרמנית, ושם ירה במזכיר השלישי ארנסט פום-ראט.

אולם, כאן מתעוררת מיד השאלה, כיצד מתאפשר להרשל, להגיע ללא כל ביקורת, לפקיד רם מעלה כזה.

עבור הנאצים היתה ההתקפה הזו עילה  מבורכת כדי להסית את הגרמנים. "נקמת דם" – זה היה נוסח השבועה.  הייתה זו העילה להוציא לפועל את הפרעות, אשר תוכננו כבר זמן רב קודם לכן, בכל המקומות אשר היו בשליטת הנאצים, כלומר, בגרמניה, באוסטריה ובחבל הסודטים, הפרעות העקובות מדם של לילה אחד, שזכה לכינוי הפושר "ליל הבדולח".

ב – 24 השעות האלה התנפלו פלוגות הסער הנאציות, ה – אס-אס, ונערי היטלר על אזרחים יהודיים בכל המדינות והמקומות, הרסו תכולה של דירות מגורים, בזזו והרסו חנויות בבעלות יהודית וריהוט ותכולה של מוסדות הקהילה, חיללו ושרפו כ-1500 בתי כנסת ורצחו כ-600 אזרחים יהודים. בנוסף, הועברו 30,000 גברים יהודים מעל גיל 16 למחנות ריכוז. הפרעות האלה היו אות הזינוק לרדיפות היהודים בכל רחבי אירופה, אשר עד אז היו מוגבלות לגרמניה בלבד, ואשר ידועות כיום במונח "שואה".

להלן תוכן הגלויה שנשלחה להרשל על ידי אחותו שגורשה יחד עם משפחתו מגרמניה, את הגלויה קיבל הרשל בהיותו בפאריס.

הרשל היקר,

בוודאי הגיע לאוזניך האסון הגדול שפקד אותנו. אני מעבירה לך את תיאור קורותינו. ביום חמישי בערב התהלכו השמועות  שכל היהודים הפולנים גורשו מהעיר. אנחנו סירבנו להאמין לשמועות אלה.

ביום חמישי בערב, בשעה 21:00 הגיע אלינו שופ"ו (קיצור של שוטר מגן), והודיע לנו שעלינו להגיע לתחנת המשטרה, ולהביא איתנו את הדרכונים שלנו. כפי שהיינו, הלכנו כולנו בליווי השופ"ו לתחנה. שם התאספו כבר כמעט כל תושבי הרובע שלנו. מכונית משטרה הסיעה אותנו מיד לבניין העירייה. כולם הובלו לשם.

עדיין לא אמרו לנו במה מדובר, אבל אנחנו הבינונו שהכוונה היא אלינו.

תקעו לכל אחד מאיתנו פקודת גירוש ליד. היה עלינו לעזוב את גרמניה לפני ה -  29 באוקטובר. לא הרשו לנו יותר לחזור הביתה. אני בקשתי שירשו לי לחזור הביתה, בכדי להביא לפחות מעט חפצים. חזרתי הביתה בלוית שו"פ, ארזתי את הבגדים הנחוצים במזוודה ,וזה היה כל מה שיכולתי להציל.

נשארנו ללא פרוטה. האם היית יכול לשלוח לנו משהו ללודז'?

נשיקות מכולנו,

 ברטה [1]

 

גם כאן, עולה שוב השאלה, כיצד היה יכול לחדור באין מפריע לשגרירות, וכיצד הגיע בקלות כזאת לפום-ראט? התשובה לשאלה זו טמונה בקשרים האישיים שהיו בין הרשל לבין פום-ראט.

ה"גארדיין" פרסם לאחרונה מאמר על עבודתו של ד"ר הנס-יורגן דושר ( Reichskristallnacht - Die Novemberpogrome 1938, Muenchen, 2000.), כיום המומחה לפרעות נובמבר 1938 בגרמניה. במאמר הזה נאמר שבעזרת איסוף של מסמכים היסטוריים ובדיקתם, ודיווחים של עדי ראייה, כולל היומנים של הסופר הצרפתי אנדרה גידה, ניתן למצוא הוכחות שהרשל גרינשפאן ופום-ראט קיימו יחסים הומוסקסואלים, ולפיכך הכירו זה את זה עוד לפני ההתנקשות.

לפי ד"ר דושר, המרצה במכון להיסטוריה של אוניברסיטת אוסנאבריק, היה המניע למעשה של הרשל כעס על הפרת הבטחה של המאהב שלו, ולא כפי שמקובל, מחשבות פוליטיות.

בקהילה ההומוסקסואלית הפאריזאית נודע פום-ראט בשם "מאדאם אמבאסאדור" או כ – "נוטרה-דאם-דה -פאריז". הוא וגרינשפאן "הנער עם המבט היפה והחודרני" הכירו זה את זה בסתיו 1938 ב – "לה-בוף-סור-לה-טואיט", מקום מפגש אהוב על ההומוסקסואלים, ומאז היו במגעים אינטימיים.

ידידו של הרשל בישיבה, מר יואל שיפטמן, סיפר, שהרשל היה נער רגיל וללא התפרצויות.



[1]     המקור של מכתב זה נמצא בארכיון הגרמני המרכזי בפוטסדאם תחת הסימון RMfVP 991 F 54-55.  הציטוט כאן נלקח מהספר Die Kristallnacht מאת Rita Thaölmann und Emmanuel Feinermann, Frankfurt/M. 1987  עמוד 141.


הגרמנים רצחו את פום-ראט והאשימו -את היהודים!

הגרמנים רצחו את פום-ראט והאשימו -את היהודים! (הרשל גרינשפאן- כשלוחו של היהדות העולמית)

רופאו האישי של היטלר "טיפל" בפום-ראט.

ליל הבדולח היה מתוכנן –חדשים מראש- לשבוע השני של נובמבר.

 

את השקר של גֶבּלְס –הנאצי- מעתיקים הסטוריונים ב"נאמנות."

 

אין מאה אחוז בהסטוריה, אבל קרוב לוודאי שהנאצים השתילו סיפור מפוברק כאמת – וזאת כהרגלם.

סיפור זה גרם לכ-1,500 בתי כנסת שנשרפו או נהרסו בליל הפוגורום, לכ- 600 יהודים שנרצחו בלילה זה ובעקבות הלילה הזה, להרס הסופי של יהדות גרמניה – שוד – השפלה! תחילת השואה.

בין 1933 ל-1939 –תחילת המלחמה "נרצחו" בגרמניה כ-6,000 יהודים. 25,000 יהודים הובאו למחנות רכוז. עשרות אלפי דירות נהרסו. "שתקו" ל-6,000 קרבנות, ואז הדרך היתה פתוחה ל-6 מיליון.

1) הכל היה מוכן

א)      באפריל 1938 כל היהודים היו צריכים למסור הצהרה של רכוש שמעל 5,000 מרק. גם אני, יתום למחצה בגיל 12, מסרתי הצהרה! (אבא הי"ד נרצח על ידי הנאצים שנה לפני "ליל הפוגרום".)

ב)      שלשת מחנות הריכוז, דכאו, בוכנוולד וסכסנהויזן הורחבו באוקטובר 1938 על מנת שיהיו יכולים לקלוט אסירים יהודים.

ג)        קצין בכיר בדכאו, מר וֶבֶר קיבל הוראה ב-25.10.38 לדאוג לתפירה של 5,000 כוכבים יהודים (מגן דוד) על חליפות שבויים, על אף שלא היה אז יהודי אחד במחנה זה. גם שקי קש כמזרונים הוכנו!

ד)      השופט ברטהולד לבנשטיין מלייפציג קיבל ידיעה מידידו, שגם הוא היה שופט וגם חבר בלשכת הבונים החופשיים, ששמר על קשר עם ידידו שסולק מפעילותו בגלל היותו יהודי- שרצוי שיעזוב את גרמניה בשנת 1938. ב-29.10.38 קיבל לבנשטיין הודעה מידידו אחרי שהשתתף בישיבה של שר הכלכלה של גרמניה, שעליו לעזוב את גרמניה עוד לפני אמצע נובמבר (פירוש, השבוע השני של נובמבר), ושוב- הוא דרש והתחנן אליו שיעזוב את גרמניה לפני 5 בנובמבר- כי "דברים נוראים" עומדים להתרחש!

ה)      מנהל בכיר של המשטרה, מר הונרד קייזר, שמר על קשר עם חברו היהודי, וסיפר לו שביוני אותה שנה קיבלו כל ראשי המשטרה הוראה להכין רשימות של היהודים.

ו)        העיתון של הס.ס., "הקורבס השחור" דווח ב-3 בנובמבר- 4 ימים לפני התגרית בפריז- שמרמז על הכנות מדוייקות להתרחשויות קרובות.

ז)       עוזרו הראשי של הרב לאו בק, שהניירות שלו לא היו תקינים בגלל בעיות משפחתיות, הצליח מספר ימים לפני ליל הפוגרום עוד לברוח לארץ ישראל, על אף שלא היה ציוני כלל. הרב לאו בק היה ראש לשכות בני ברית בגרמניה. שם לא מוסרים סודות של "אחים". יש להניח שלאו בֶק עצמו ידע על מה שעומד להתרחש!

ח)      שתי משפחות -קרובות ביותר- מראשי הקהילה , שהיה להם קשר טוב למשטרה בנירנברג, נסעו בשבעה בנובמבר עם שתי מזוודות, ובאופן פתאומי- לחו"ל (הולנד), בלי לספר מילה לאחרים. הם הצילו את עצמם –"הבטחנו לאנשי המשטרה שלא נספר לאף אחד", כך סיפרו מאוחר יותר. האם נהגו נכון או שהיו חייבים לשבור את השבועה ולהציל עוד יהודים, כאשר "אולי" יענשו על שמסרו סודות!?

ט)      בשבוע לפני ליל הפוגרום באו שני גברים לדירתינו. אחד איש ס.ס. –ללא מדים- והשני נוטריון, הם הציעו לקנות את אחד הבתים שלנו והציעו מחיר מגוחך. אמא הי"ד לא הסכימה גם כאשר העלו המחיר, ואחד מהם הציע – "אתן לך עוד 500 מרקים עבור הילד ששוכב שם חולה". הם יצאו והנוטריון אמר לאמא "עוד תצטערי על ההצעה הנדיבה שלנו שלא קיבלת!"

יום אחרי ליל הפוגרום לקחו את אמא מבית החולים למשרד של מפלגת הנאצים, ודרשו ממנה לחתום שהיא נותנת את כל הרכוש שלה מתנה למפלגה הנאצית. אמא חתמה, כמו רבים אחרים שהוזמנו לאותו יום. אותו הנוטריון –שהיה אצלנו בבית- היה המחתים את אמא! "אמרתי לך לפני שבוע שכדאי לך לחתום!"

 

"הרצח"!?

הנוסח הרגיל של הסיפור הוא שהרשל גרינשפאן – ששמע שמשפחתו הוגלתה לפולין בצורה מחפירה, רצה להתנקם בנאצים, וקנה אקדח. הוא נכנס לשגרירות ונתקבל מיד ע"י פום-ראַט', פקיד זוטר בשגרירות, בלי פרוצדורה המתחייבת –כי הייתה להם הכרות ממועדונים של הומוסקסואלים בפאריז. (סיפור על כך בהמשך) הוא ירה בו חמשה כדורים, ושניים מהכדורים פגעו בפום-ראט.

כאן כבר מסתבכים הדברים.

הפקיד של השגרירות, שהיה בפרוזדור, העיד ששמע צעקות (לא יריות) ורץ לחדרו של פום-ראט, ותפס את הרשל גרינשפאן, ולא את פום ראט ה"פצוע"!?

באקדח- שנמצא אחר כך היו עוד חמישה כדורים במחסנית ולא היו תרמילים ריקים! לא נמצאו חורי כדורים בקיר וגם הסיפור של הכדורים שפגעו בפום ראט (אחד ליד האוזן ואחד בדופן הקיבה?!) מוטל בספק! אין תצלום רנטגן ואין הוכחה על הפציעה!?

ראוי להזכיר שראש הס.ס., ריינולד היידריך, היה שבועיים לפני כן בפאריז- ואין שום ידיעה מה הוא עשה שם!

היידריך וגבלס היו שני יריבים וכל אחד רצה את חינו של היטלר על חשבון יריבו. האם היידריך רקם אז את העומד להתרחש? ברור שהיידריך לא יספר זאת לגבלס!

האם גרינשפאן, שניתן בקלות להרגיזו, היה מכשיר בידי הנאצים, לביצוע משימה של רצח על מנת לתת סיבה נוחה לפרוץ הפוגרום?

האם גרינשפאן היה מכשיר בידי ה S.D. (Heidrich)? כבר ב-1.8.35, היה גרינשפאן בפריז! בתעודה Fremdenpolizei No 105629

 

2) מי דאג לליל הפוגרום?

ב- 7.11, יומיים לפני שפום-ראט "מת" (ומקובל שאז, בעקבות הארוע, התחילו הפרעות ב"ספונטניות" ), ב- Brandenburg, Bebra ו- Kassel, כבר היה "ליל הבדולח"!, מי נתן את ההוראה? הלא אין קשר בין ה"רצח" לבין הפוגרום!

שני היריבים גבלס, שר התעמולה, והיידריך, ראש המשטרה, כל אחד רצה להראות שהוא יודע טוב יותר "להרוג" יהודים, וכך למצוא חן בעיני היטלר.

בפרעות "ליל הבדולח" שלט גבלס- הוא נתן את ההוראות ובחצי גלוי כיצד לטפל ביהודים. הס.ס. –היידריך- לא התערב ( רק ה- S.A. התערב וביצע את ההרס והשריפות).

גם היטלר עמד מהצד "ישחקו הנערים לפנינו"!

גבלס רצה שוב לרכוש את חינו של היטלר, אחרי שהוא נכשל לפני כחודש, כאשר הוא ביים את התקרית הגדולה של הסודטים- צ'כיה, ושבעיקבותיה פרצו הגרמנים לסודטים- שהיו חלק מצ'כסלובקיה. התקרית ה"מבויימת" לא "נקנתה" ע"י העולם וגם לא בגרמניה! לו היתה נקנית, היטלר היה כובש את צ'כסלובקיה כבר אז. היטלר כעס על גבלס. גבלס מצא עכשיו הזדמנות לתקן את עצמו ושוב למצוא חן בעיני היטלר.

בישיבה של השרים הנאציים, יומיים אחרי ליל הבדולח, היידריך לא השתתף. כשנתיים אחרי- וועידת ואנסה, בו נידון הפתרון הסופי, היה היידריך המוביל – גרינג וגיבלס לא שותפו!

ולענין שלנו, גבלס היה ה'מפקד' על ליל הפוגרום, ויומיים אחרי כן היידריך והימלר נתנו הפקודה "להפסיק" –ויש להניח בפקודת היטלר, בעקבות גל המחאות בחוץ לארץ.

3. מי הרג את פום-ראט?

בשעה 01:44 המריא המטוס האישי של היטלר מקלן (גרמניה) לפריז ובו רופאו האישי של היטלר ד"ר קארל בראנדט וד"ר גיאורג מגנוס. המטוס הגיע לפריז ב-5:00 בבוקר. הרופאים ביקרו אצל החולה "שלהם" (נתין משגרירות גרמניה) בבית החולים והיו חצי שעה עם החולה וללא נוכחות רופא בית החולים, כפי שהאתיקה הרפואית מצווה. ושם פום-ראט קיבל ה"טיפול המתאים".

הדיאגנוזה של גבלס בעתונות הגרמנית של אותו בוקר, שפום-ראט חולה מאד, ולא כפי שדווחו מתחילה הרופאים הצרפתים, קבלה עתה את אישורה!!

להורים של פום-ראט שביקרו את בנם החולה בבית החולים ביום זה בשעות הצהריים, נאסר לדבר ולרמוז דבר לבנם ה"חולה מאד". והפגישה התקיימה תחת השגחה גרמנית צמודה.

אותו ד"ר בראנדט נשפט והוצא למוות במשפט הרופאים בנירנברג על פשעו- המתות "חסד".

אגב- אביו של פום-ראט, שקיבל ביקור "השתתפות" משכנו היהודי בברלין, לפני הנסיעה לפריז, אמר לשכנו שהוא לא מאמין לדיווחים הרשמיים!!

ה"טיפול" של רופאו האישי של היטלר בחולה פום-ראט היה יעיל, ופום-ראט שהיה הגיבור/הקרבן הקדוש של הגרמנים, הועלה ב-3 דרגות , ובמקום ביזיון למשפחה, היה עתה גיבור לאומי. כל המסמכים והעדויות הכתובות נעלמו, ובעיקר כאשר הגרמנים כבשו את צרפת ופקידים מיוחדים השמידו את כל המסמכים הרלוונטיים.

 

גבלס הצליח –ובגדול- בבִּיוּם התקרית –ו"כמתנה מגבוה"- וההסטוריונים מעתיקים ב"נאמנות" את דברי גבלס כאמת, על אף שאין הוכחות!

4) חוקרים רבים רוצים להשוות את רצח פום-ראט לרצח גוסטלוב, פקיד נאצי בכיר בדאווס שבשוויצריה, שנרצח על ידי דוד פרנפורטר- היהודי, כשלוש שנים לפני כן! אך אין השוואה. הנסיבות והפעילויות לא הוסתרו, וקבלו אישור משני הצדדים, ולא ידוע על סימני שאלה מהותיים כבדוגמת ה"רצח" המבוים של פום ראט.